חשיבה יצירתית בזוגיות: הכובעים של דה בונו ומריבות בין בני הזוג.
חשיבה יצירתית בזוגיות: להתמודד עם מריבת בעזרת הכובעים של דה בונו.
אחת הדרכים לחשוב באופן יצירתי היא "חשיבה מקבילה", שזהו מושג שטבע אדוארד דה בונו. אנסה לתאר את עקרון החשיבה המקבילה כך: במקום להתמיד בחשיבה ליניארית, זו הממשיכה את קו המחשבה הקודם ואת אלה המתפצלים ממנו כמו ענפי עץ, חשיבה מקבילה תהיה המעבר לעץ אחר. כלומר, חשיבה שהיא בכיוון אחר לגמרי. דה בונו משתמש בדימוי משלו, על חשיבה תחת כובע בצבע אחר, כאשר כל צבע מייצג סוג אחר של חשיבה. איך ליישם זאת כאשר מדובר במריבות בין בני זוג?
לא אכנס כאן להסברים המפורטים של דה בונו, וגם לא לצבעי הכובעים השונים שהוא תוחם לחשיבה המקבילה. לא אתפתה כאן גם להציג את הדוגמאות הרבות של חשיבה מקבילה, ויש כאלה רבות ומרתקות. אחרי הכל, אנחנו עוסקים כאן בחשיבה יצירתית בזוגיות - והדוגמאות של דה בונו וממשיכי דרכו עוסקות בעיקר בעולם העסקי וההמצאתי. במקום זה אסתפק כאן בהסבר של חשיבה מקבילה באופן הפשוט ביותר והספונטני ביותר - והוא חשיבה שבה ניטוש את קו המחשבה הקודם, ונחפש במקומו רעיון חדש וקו מחשבה חדש, שאין בהכרח דרך שיטתית להגיע אליו. מעניין שאחד העיסוקים המרכזיים בתאוריות של חשיבה יצירתית הוא למצוא שיטות שיועילו להגיע לרעיונות חדשים ושונים לחלוטין, אולי כי לא תמיד ולא כל אחד יוכל להגיע בזמן המתאים אל רגע ה- "אהה", כלומר - אל הרגע בו הוא אומר, ללא הבנה של הדרך בה הוא הגיע אליו: מצאתי!. אאוריקה! - זוכרים את ארכימדס באמבטיה? - אז זהו.
איך מכניסים את ארכימדס באמבטיה אל הזוגיות? נבחן זאת דרך דוגמא טריוויאלית שהיא נפוצה למדי בזוגיות - המריבה. לעיתים קרובות כל כך מגיע אלי זוג לטיפול זוגי כשבני הזוג מסבירים לי שהם רבים המון, על שטויות.
טיפ:
אם אתם רבים הרבה על שטויות, סימן הוא שאתם לא יודעים על מה אתם באמת רבים, או שלא קל לכם לדבר על הסיבות האמיתיות.
השאלה המתבקשת היא: על מה אנחנו רבים באמת?
התשובה לשאלה הזו היא התשובה שעבורה אנחנו צריכים להיות יצירתיים, כדי להבין באמת על מה אנחנו רבים. כי אם אנחנו רבים על הכוס שנשארה מלוכלכת, אז אנחנו לא רבים על הכוס שנשארה מלוכלכת. כוס שנשארה מלוכלכת, או כביסה שלא נעשתה בזמן, או איחור להגיע אל ההורים אינם הסיבות למריבה בזוגיות. התוצאה היא שאתם אומרים לעצמכם: "אנחנו לא יודעים לריב". לא בטוח שזה נכון. אתם אולי יודעים לריב נהדר, ובאופן מפואר, אבל כנראה שאתם לא יודעים לדון באי הסכמות - ובדרך כלל כי אתם לא מזהים נכון על מה אתם רבים.
למה אנחנו מתקשים לדעת על מה אנחנו רבים באמת? כי כאשר אנחנו כועסים, אנחנו פועלים ומגיבים באופן אוטומטי, כמו בכל מצב שהוא תחת לחץ. ואז אנחנו גם חושבים בדפוסי מחשבה מוכרים, ומתקשים לצאת מהם. לכן בדיוק, אגב, נוהגים לומר בצבא: קשה באימונים, קל בקרב. כי כאשר מתרגלים שוב ושוב תרחישים שונים, גם התגובות האוטומטיות תהיינה יעילות יותר. מסיבה זו, אם משהו שעשה או לא עשה בן הזוג שלנו הכעיס אותנו, התגובות הנפוצות ביותר, אלו שהן אוטומטיות ביותר במצבים כאלה, הן התגוננות ו/או התקפה. וכאשר אנחנו נפגעים מהתקפה כזו, ואנחנו מגיבים אוטומטית, נגיב גם כן בהתגוננות ובתקיפה. הרגשות העולים, גם הם רגשות פשוטים, חזקים ומשתלטים, והם פגיעה, או עלבון, וכעס. לכן, כשכועסים מאד, קשה יותר להרגיש אהבה באותו רגע, או חמלה.
סיכונים במימוש הפוטנציאל
אז למה אנחנו רבים באמת? - האפשרויות רבות. לא על הכוס המלוכלכת. אנחנו רבים כי לא מצאנו דרך טובה יותר להביע תסכול על משהו שכבר אמרנו פעמים רבות וללא הועיל. אנחנו רבים כי אנחנו רוצים הערכה של הצד השני, ובמקום זה קיבלנו ביטול של הרצונות והצרכים שלנו. אנחנו רבים כי אנחנו לא מוכנים להקשיב לסיבה שבגללה אנחנו מעלים דברים לדיון. אנחנו רבים מסיבות אלה ומסיבות רבות אחרות, אבל כאשר אנחנו רבים, לא את זה אנחנו אומרים. אנחנו מתלוננים על הכוס המלוכלכת, או על כך ש"אף פעם אתה לא מנקה אחריך", כשהוא זוכר שרק לפני יומיים הוא ניקה אחריו.
אז הוא כועס ששום דבר שהוא עושה לא מספיק, וכי עכשיו דווקא התכוון, כי הוא בכלל נמצא עכשיו בתקופה של כוונות טובות אלא שאת לא רואה את המאמץ שהוא עושה כי את רק סופרת את החטאים שלו, ובמקרה, בדיוק עכשיו יצא שלא הספיק כי התינוק בכה, ואחר כך שכח למרות הכוונות הטובות שלו, ועכשיו, כשהוא כועס, כבר אין לו כוונות טובות בכלל. על זה הוא רב. ועכשיו, אתם רבים על הפגיעה, ועל חוסר האמון, אבל לא על זה אתם מדברים. אתם מדברים על הכוס המלוכלכת, במקום זה. כי היא קונקרטית, ונמצאת לכם מול העיניים. מלוכלכת.
ואולי אתה כועס עליה כי אמא שלה התייחסה אליך בבוז אתמול, ואת עליו כי הוא אתמול הסתכל על מישהי במסיבה, או דיבר עם חברים ולא התייחס אלייך, והכוס המלוכלכת היא רק מה שהגדיש את הסאה, הקש ששבר את גב הגמל וגרם להתפרצות. והסאה היא העלבון, והעובדה שאת מרגישה שהוא מזלזל בך בחברה, ולא הכוס. אבל אתם רבים על הכוס המלוכלכת, ומיד אחריה אתם רבים על איך צריך או איך לא צריך לומר את מה שאמרתם.
מריבות וחשיבה מקבילה:
חשוב לצאת מהכוס המלוכלכת שעליה אתם רבים. זה לא קל כאשר אתם כועסים ומפסיקים לחשוב לרוחב, ותקועים באותו עץ של חשיבה לינארית. אבל אתם חייבים לתרגל קודם חשיבה מקבילה, כדי שתוכלו להפעיל אותה במצבי לחץ. אתם חייבים לחשוב על האפשרויות השונות כאשר אתם לא כועסים. לדבר על זה דווקא כאשר אתם לא כועסים כי אז אתם פתוחים לחשוב על אפשרויות אחרות ופתוחים להקשיב, ואם צריך, לחפש דרכים להוריד מתח כאשר הוא מגיע, והוא עלול להגיע. זה לא תמיד קל, אבל זה משהו שאפשר ללמוד. וככל שתוכלו לעשות זאת יותר בנחת, כלומר, כשטוב לכם ומבלי להכעיס זה את זה, כך תריבו פחות על כוסות מלוכלכות.